פסיקה בהלכות נידה

סיפור עלילת דם הנידה, היה בפשטות ע"י העלאת מחלוקת הלכתית ישנה, מסיבות שאינן לשם שמיים ע"י קבוצה של אברכים מבית אל.
אותם שפלי רוח, ניסו להטעות בכוונה את הרב אבינר, ע"י הבאת כתם מזמן ימי הנידה, באומרם לו כי זהו כתם משבעה נקיים. הרב אבינר התיר את הכתם, הם הלכו לרב אליהו ומשם החלה הפרשה.

כדי להסביר כיצד התיר הרב אבינר את אותו העד, יש להקדים ולהסביר את שיטתו ההלכתית.

מזה עשרות שנים, הולך הרב אבינר,  בדרכי פסיקתו בנושא טהרת המשפחה לפי השיטה של הרב פישר, המקלה בגוונים הנוטים לבורדו (מה שמכונה במשנה ירוק). גוונים אלו, הנראים לעין שאינה מיומנת, דומים מאוד לדם, מותרים הלכתית לפי פוסקים גדולים בדור הזה והקודם.

שיטה זו, אמנם מקלה בהרבה משיטתו של הרב אליהו ואחרים, אך היא מקובלת ע"י גדולים רבים חרדים וידועה בכך שהיא מאפשרת לזוגות רבים להכנס להריון, שכן במקרים לא מעטים ההחמרה מונעת את התזמון הנכון לכניסה להריון, ונשים רבות נשארות בעקרותן.

עוד חשוב לציין כי גם בימי הנידה, יכולות להיות הפרשות טהורות בייחוד באותם גוונים בעייתיים וגבוליים של בורדו בהם המחלוקת.

הרב יונתן אלרן, רב היישוב כוכב השחר, עמל על בחינת השיטה, המסורת ההלכתית, והפוסקים התומכים בה כיום. לחץ כאן לקריאת המאמר המלא של הרב אלרן
הרב אלרן השווה את פסקיו המקלים של הרב אבינר עם שישה מגדולי הדור החרדים, וגילה כי לא קרה שהרב אבינר הקל יותר מהם ויתרה מזאת, היו מספר מקרים בהם הם הקלו אף יותר. (ועיין מכתבו של הרב אבינר לנשות היישוב לאחר הבדיקה)

כששקע האבק מההמולה, הסתבר כי אותה המחלוקת , בה הרב אבינר מקל והרב אליהו מחמיר ידועה מזה עשרות שנים לכל בר דעת, ומגובה הלכתית כסלע יצוק, אלא שבחר מי שבחר, להציף אותה עכשיו, לאחר ההתנתקות, כנקמה על דרכו המתונה, הממשיכה את דרכו של רבינו הרצי"ה.

ועיין מכתבו החשוב של הרב צפניה דרורי בעניין.

מדוע העדיף הרב אבינר שלא להופיע בפני הוועדה שהקים הרב אליהו?
תשובה:  בנושא טהרת המשפחה, כידוע, אין פסיקה נפרדת לדתיים-לאומיים ולחרדים, ובזה כל הרבנים הגדולים הם רבותינו ולא ניתן לומר שרב כפוף לדרכי הפסיקה דווקא של גדולים מהמגזר הדתי לאומי. ומקובל במקומותינו, שאברכים ורבנים לומדים הלכות טהרת המשפחה מגדולים חרדים ופוסקים כמוהם למרות היותם דתיים-לאומיים.

בעניין הוועדה, הוא לא זלזל חס וחלילה, אך כאמור לעיל, עם כל גדלותו של הגר"מ אליהו, אין סמכותו בענייני טהרת המשפחה מבטלת את סמכותם של רבנים חרדים גדולים. והערכתנו אל הגר"מ אליהו גדולה מאוד.
2. כאשר לאדם, ישנם טענות כנגד מאן דהוא, הוא יכול לתבוע אותו בבית דין קבוע, וחייב הנתבע להתייצב. אך אם התובע רוצה להקים בית דין חדש, יש מאין, גם אצל אחד מגדולי הארץ, חייב הוא שתהיה הסכמה מהצד השני. במידה והצד השני אינו מסכים להרכב (ולא משנים נימוקיו) אזי אי אפשר לכפות עליו להתייצב, במיוחד במקרה דנן, בו הוא מחה כמה פעמים והודיע שאין זה על דעתו.

האם יכול להיות שחמישה רבנים גדולים כולם טועים? כ"כ אם הרבנים שפירא ואליהו לא היו בטוחים שכל מה שאומרת הוועדה נכון, כיצד הסכימו לחתום?
תשובה: מתוך חמישה רבנים, רק שניים מתוכם היוו את הוועדה, ואין אלו שלושת הרבנים הגדולים, זקני הדור.

הגרז"ן גולדברג כתב שהוא נכנס לעניין רק מפני שסבר שזה מוסכם על שני הצדדים ולו ידע שלא  כן, לא היה נכנס. יתר על כן, הוא כתב שאינו מן העוסקים בתחום וגם ראייתו לקויה ולכן חתימתו אין פירושה אלא שנאמן עליו הגר"מ אליהו.
ועיין מכתב הגרז"ן לרב אבינר.

הגר"א שפירא כתב בעצמו שהוא סומך על שני השליחים אך ציין בפירוש שזה בצירוף חתימתם של הגר"מ אליהו והגרז"ן גולדברג.

באשר לגר"מ אליהו עצמו מסתבר שהעניין מורכב מאוד. רק נציין שכשנשאל ע"י אחד, ענה (בכתב) "איני עוסק בכך". לשני ששאל בע"פ (ועיין מכתבו) ענה שחתימתו אינה מקורית, וידוע לנו באופן מוחלט כי לשלישי ענה שכל שהציע בהקשר הזה היה שלא כל אחד יקים לעצמו בית דין, אלא שילכו כולם לבי"ד מוכר של הרבנות.

לבסוף נשארנו רק עם שני השליחים, שהם בהחלט רבנים חשובים ומכובדים, אך בדורנו ישנם רבנים אחרים, לא פחות מכובדים מהם, הפוסקים אחרת.

ובכלל תמוה שהוציאו החלטה מבלי לשמוע את הצד השני. גם תמוה שבית הדין פוסק בנושא שהוא בעצמו לא חקר אלא ע"פ שליחים. גם תמוה הוא שבית דין פוסק בנושא מעשי, בלי שחלק מהם עוסקים בהם הלכה למעשה. וכן תמוה, כי גם כאשר מחליטים לחלוק על הפסק של מישהו, אפשר בהחלט לפרסם את המחלוקת, אך מכאן לשלול אותו הדרך רחוקה.
כל זה מלבד מה שכבר נאמר לעיל שבדבר מסוג זה צריך הסכמת שני הצדדים.

יש שטענו שהרב אבינר אינו פוסק באותם צבעים שמסק לרב אלרן אלא מתיר גם צבעים אחרים.
כלומר החליטו שהוא שקרן ורמאי וזייפן ומכשיל בכוונה באיסורים חמורים (איזו תועלת יש לו בזה?) זו האשמה חמורה ביותר שבוודאי אי אפשר להחליט עליה על ידי שני שליחים שלא דיברו איתו. נושא כה חמור צריך בית דין ממש שיבדוק את הנושא בדרישות וחקירות כדין.