עלילת הנשים

למעלה ממחצית מהחוברת עוסקת בסיפורם של שתי הנשים אשר העלילו על הרב אבינר.

הראשון שהודה בטעותו היה עיתון מעריב, שפרסם מאמר תחת הכותרת "לא יצר הרע":
"בעקבות שאלות שעלו, מונה איש הציבור פרופ' נתנאל לאור, על ידי עורך "מעריב" ועל ידי מקורבי הרב שלמה אבינר, לבחון מקצועית את החומר שעליו התבססה הכתבה על הרב אבינר במוסף "סופשבוע" ב-1/11/02
לאחר בדיקה יסודית, שביצע פרופ' נתנאל לאור, להלן עיקרי מסקנותיו:
... הרב אבינר מקדיש עצמו להענקת סעד לאנשים ולנשים במצוקה בכוונות טהורות וללא תמורה ועשה זאת במשך עשרות שנים בלא שתהיה עליו כל תלונה
... מכל האמור לעיל, אני מסיק שלא היה מקום להאשים את הרב אבינר בהטרדה מינית..."
> למסמך המלא

לאחר מכן, נכנסה הפרקליטות לעובי הקורה, ולאחר שחקרו את הפרשה פרסמו כי יש לסגור את התיק מחוסר אשמה
"הנני להודיעך שהמשטרה העבירה לפרקליטות את חומר החקירה בקשר לתלונות של שתי נשים נגדך. לאחר עיון בתלונות, ובחומר הראיות שצורף להן, החליט מ"מ פרקליט המחוז לסגור את התיק משום שהראיות אינן מגלות אשמה פלילית."
> למסמך המלא

לאחר שראו שכשלה מזימתם, פנו לבית הדין הרבני בתואנה כאילו הוציא עליהם הרב אבינר שם רע במסגרת התמודדותו עם ההכפשות.
בית הדין חקר באריכות ולעומק את העלילה שרקמו שתי הנשים, פסיקתו החד משמעית של בית הדין מדברת בעד עצמה.

פסק דין
הוגשה בפנינו תביעה של... כנגד הרב שלמה אבינר. הצדדים חתמו על שטר בוררות כדין. לאחר העיון בטענות הצדדים, ב"כ המשיב ובכל החומר שבתיק אנו פוסקים:

א. דוחים את כל טענות התובעים כנגד המשיב ואת תביעתם הן בענין הפיצוי הממוני על הוצאת שם רע ועל פיטורי התובע מעבודתו והן על התנהגות פסולה כלפי התובעת.

ב. מקבלים את תביעתו של המשיב, ומחייבים את התובעים לפרסם התנצלות על הפגיעה בשמו וכבודו של המשיב. על הצדדים לתאם ביניהם את הדרך של פרסום ההתנצלות ותוכנה, ובמידה ולא יגיעו להסכמה יחליט ביה"ד.

ג. בנוסף לפרסום ההתנצלות, על התובעים לבקש את סליחתו ומחילתו של הרב אבינר על כל הצער הנזק ועוגמת הנפש שגרמו לו וכן לקבל על עצמם תיקנוני כפרה לפי הוראת רב, על ביזוי כבוד התורה וחילול השם שגרמו ברבים. במידה ולא יתנצלו, ראוי לנדותם כמבואר בשו"ע יו"ד סימן שלד.

ד. הואיל והתביעה התבררה כתביעת סרק שאין בה ממש, והתובעים גם גרמו להתמשכות הדיונים ללא הצדקה היה מן הראוי לחייבם לשלם למשיב את מלוא הוצאותיו המשפטיות והנזק שנגרם לו בגין התביעה. אולם הואיל והמשיב עצמו תבע מהם רק להתנצל, אין אנו פוסקים הוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

> העתק פסק הדין

בנימוקיו הוסיף בית הדין בין היתר את הדברים הבאים:
נקדים ונאמר שהתביעה הורתה שלא בקדוה ולידתה שלא בקודה, וכל כולה תוצאה אומללה של התנהגות חמורה של התובעים עצמם כלפי הרב אבינר (עמ' 2)

"ברור שמדובר במאבק אובססיבי שמנהלים התובעים זה כמה שנים באופנים שונים כנגד הרב אבינר, כשהמטרה היא לגרום לפיטוריו מן הרבנות, והחלשת מעמדו בציבור הדתי לאומי. מטרה זו מקדשת בעיניהם את האמצעים" (עמ' 2)

"הרצון האובססיבי של התובעים להרשיע את הרב אבינר, להכפישו ולסלקו מן הרבנות, גורם להם להבין דברים שנאמרו ושנכתבו ע"י הרב אבינר באופן מוטעה לחלוטין, ולפרשם מהרהורי ליבם" (עמ' 18)

"יש לפנינו שינאה עיוורת ורדיפה אובססיבית של התובעים כלפי הרב אבינר, ושינאה מקלקלת את השורה" (עמ' 19)

"לאחר ששמענו את הצדדים ובדקנו היטב את העדויות וכל החומר שבתיק, התברר לנו בוודאות שאין ממש בתביעה והיא תביעה ריקנית וקנטרנית" (עמ' 17)

"הגענו למסקנה ברורה שאין ממש בתביעה, והיא בנויה כולה על דמיונות של התובעת. השתכנענו שמדובר בתביעת סרק. בנדון דידן ההר לא הוליד אפילו עכבר" (עמ' 19)

"סוף דבר: לא היתה כאן הוראת הלכה שלא כדין ובוודאי לא עבירות חמורות בדיני צניעות. הכל השערות ודמיונות של התובעת. לעומת זה, היתה כאן הוצאת שם רע שהוציאו התובעים על הרב אבינר, הלבנת פניו ברבים, ביזוי כבוד התורה וחילול השם" (עמ' 21)

בפסק הדין קבעו בהחלטיות שלושת הדיינים כי:"אנו דוחים את כל טענות התובעים. אנו מחייבים את התובעים לפרסם התנצלות על הפגיעה בשמו ובכבודו של הרב אבינר. על התובעים לבקש את סליחתו ומחילתו של הרב אבינר על כל הצער, הנזק ועוגמת הנפש שגרמו לו, וכן לקבל על עצמם 'תיקוני כפרה' על ביזוי כבוד התורה וחילול השם שהם גרמו ברבים" (עמ' 1)

ראוי לציין כי בסיום פסק הדין כתבו הדיינים את הבא: "למזלם (של התובעים) עומד מולם אדם עניו בעל שיעור קומה מוסרי נדיר, אשר נמנע מלהשיב מלחמה שערה ואינו מחפש נקמה" (עמ' 21).